יש שאלה אחת שכל מנהל בכיר בישראל צריך לשאול את עצמו, ורוב האנשים פשוט לא שואלים אותה: אם בניין המשרדים שלכם, או אתר התעשייה, או המרכז הלוגיסטי – נפגע בו-זמנית עם עוד אלפי מקומות אחרים בארץ, מי בדיוק יחלץ את העובדים שלכם?
זו לא שאלה תיאורטית. וזו לא שאלה שצריך "לדחוף" כדי שתישמע רלוונטית.
אף אחד לא באמת יודע מתי – אבל כולם יודעים שזה יקרה
ישראל יושבת ממש על קו התפר של השבר הסורי-אפריקאי (שבר ים המלח) – אחד מאזורי הפעילות הסייסמית המוכרים בעולם. זו לא תיאוריה: הרעש הגדול האחרון שפגע במרכז הארץ היה רעידת האדמה של 1927 ליד יריחו, ולפניו רעידת האדמה ההרסנית של 1837 בצפת. גיאולוגים וסייסמולוגים מזהירים כבר שנים שהמרווח הסטטיסטי בין רעידות גדולות באזור הוא כ-80-100 שנה – כלומר, לפי החישוב הזה, ישראל "באיחור" של ממש.
ולא צריך להסתכל רק פנימה. גם בשנים האחרונות ראינו ברחבי העולם עד כמה רעידות אדמה יכולות להפתיע ולגרום להרס נרחב תוך שניות – כולל האירועים האחרונים ממש בונצואלה ובקולומביה שהזכירו לעולם כמה שברירית התשתית האזרחית כשהיא לא מוכנה.
התובנה מכל אלה זהה: רעידת אדמה – כמו כל אסון הרס המוני אחר – לא שואלת אם אנחנו מוכנים. היא רק בודקת בפועל.
הפער שקשה להתעלם ממנו
פיקוד העורף עושה עבודה מצוינת. זה נכון, ואפשר לראות את זה בכל אירוע נקודתי שקרה בשנים האחרונות. אבל "נקודתי" היא המילה המפתח. לפי הערכות שהוצגו בפני ועדה בכנסת לאחרונה, המענה הבו-זמני של פיקוד העורף מוגבל מאוד כשזה נוגע לאירועי הרס רבים שקורים במקביל.
עכשיו נסו לדמיין תרחיש הרס המוני – רעידת אדמה או מטח טילים נרחב. התרחיש הרשמי של רשות החירום הלאומית בישראל מדבר על כך שרעידת האדמה הקרובה בישראל תוביל להרס של כ-28,600 מבנים, ל- 7,000 הרוגים ולעשרות אלפי לכודים ופצועים תחת ההריסות.
המספרים האלה לא מסתדרים עם השמיכה של פיקוד העורף. הפער הזה הוא לא תיאורטי, והוא לא ייסגר לבד.
מי בפועל מציל חיים בשעות הראשונות?
הנה נתון שמשנה את כל הדיון: ברוב אירועי ההרס הגדולים בעולם, 90% מהניצולים חולצו בידי אזרחים – לא בידי כוחות חילוץ מקצועיים. פשוט כי בשעות הראשונות, האזרחים הם מי שנמצא במקום. השאלה היא לא
"האם נסמוך על עצמנו" – זה כבר קורה, בכל אירוע הרס גדול בהיסטוריה. השאלה היא רק האם נהיה מוכנים לזה, או שנופתע שוב בפני אסון אסטרטגי לאומי כמו שהופתענו בעבר.
אז מה זה בעצם "יחידת חילוץ תאגידית"?
יחידת חילוץ תאגידית היא צוות עובדים בתוך הארגון – מוכשר, מצויד ומתואם – שיודע לפעול בשעות הראשונות של אסון, עוד לפני שכוחות הביטחון מגיעים למקום. זה לא הופך את העובדים שלכם ל"כוח צבאי". זה נותן להם את היכולת המקצועית ביותר שיכולה להציל בשעות הקריטיות: לדעת מה לעשות, איך להתנהג, ואיך לחלץ אנשים לכודים בבטחה, גם אם הם נמצאים מתחת לכמה קומות שקרסו מעליהם.
הפרויקט פועל בתיאום מלא עם פיקוד העורף. זה לא עוד יוזמה עצמאית – זה מרכיב שמשלים את המענה הרשמי, לא מתחרה בו.
למה זה החלטה עסקית, לא רק אקט של אחריות חברתית
אפשר להסתכל על זה כ"עשיית טוב". אבל האמת היא שזו החלטה עסקית פשוטה, עם היגיון כלכלי שקשה להתעלם ממנו:
היחס בין השקעה למוכנות מוכח ומדוד לפי נתונים בתחום המוכנות לחירום, כל דולר שמושקע במוכנות חוסך בממוצע כ-13 דולר בעלויות עתידיות. מהצד השני – כל דולר שלא הושקע יכול לעלות עד 33 דולר בנזק כלכלי כשהאסון מגיע.
המשכיות עסקית אמיתית יחידת חילוץ פנים-ארגונית נותנת לחברה שלכם יכולת להגן על העובדים והנכסים שלה בלי להיות תלויה במלואה בכוחות חוץ שעמוסים באלפי אתרים בבת אחת.
ESG שבאמת עושה משהו, לא רק נראה טוב בדוח זו לא עוד שורה בדוח קיימות. זו יכולת ממשית שמגינה על חיי אדם – ואם צריך אותה פעם אחת, היא שווה את כל ההשקעה.
מה בפועל כולל הקמת יחידה
כך זה נראה בפועל:
– הכשרה מקצועית לחילוץ לכודים ממבנים שנפגעו או קרסו
– ציוד חילוץ אישי לכל חבר יחידה
– אפשרות לנגרר חילוץ יחידתי מאובזר
– אופציונלי: רענונים תקופתיים ותרגילי מוכנות
– אפליקציה לניהול ואיתור מיקום בשעת חירום
– פרוטוקול פעולה מסודר בתיאום עם קב"ט הארגון וגורמי החירום
ומה בדיוק נדרש מהארגון? ההכשרה הראשונית מתבססת על 3 מפגשים של 6 שעות כל אחד – סה"כ 18 שעות, בתיאום מלא עם לוח הזמנים של הארגון. מעבר לזה, המחויבות של הארגון היא בעיקר שיתוף פעולה ומינוי איש קשר פנימי – אנחנו דואגים לכל השאר: הכשרה, ציוד, ליווי ותיאום.
למה זה טוב גם לעובד, לא רק לחברה
מעבר לתועלת העסקית, יש כאן משהו שקשה למדוד בדוח כספי: תחושת מסוגלות אמיתית. עובד שעבר את ההכשרה לא רק "יודע יותר" – הוא יודע שהוא יכול לפעול, להגן על עצמו ועל הסובבים אותו, במקום להישאר חסר אונים ברגע שבאמת קשה. זו סוג של השקעה שהעובד לוקח איתו גם הרבה מעבר לשעות העבודה.
יש לכם תשובה לשאלה הזו?
השאלה ששאלנו בפתיחה – מי יחלץ את העובדים שלכם – היא לא שאלה שצריך לענות עליה "יום אחד". ה-7 באוקטובר לימד את כולנו שהחירום הבא לא מתחשב בלוחות זמנים.
אם עדיין אין לכם תשובה טובה לשאלה הזו – זה בדיוק הזמן להתחיל לבנות אותה.
נכתב על ידי צוות oneday rescue